Dec 07, 2017 הטרנד הזה כבר ישן ואפילו עשו בארץ חדרי מלח שכל הקירות מצופים מלח והפלא ופלא- הרופאים אמרו כולם כאחד שזה קשקוש מוחלט! אז קל וחומר למנורה קטנה ומסכנה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3802336,00.html מים ומלח לא מתערבבים לכאורה, יש בזה היגיון. מדובר במחצב טבעי, שידוע ביתרונותיו המחטאים. אבל כפי שמעידים רופאים שונים, חדרי מלח הם גימיק מפוקפק, מופרך ובמקרים מסוימים אפילו מסוכן. "מלח מרוכז הניתן באינהלציה, כלומר נשאף ישירות למערכת הנשימה, משמש לכיוח ולהוצאת ליחה. זה בדוק וידוע לרפואה זמן רב ולחלק מחולי הריאה גם מועיל," אומר פרופ' מוטי קרמר, מנהל המכון למחלות ריאה במרכז הרפואי בילינסון. "אבל הקשר בין זה לבין חדר מלח פשוט לא קיים. אין בכלל דמיון בין שני הדברים." כמי שהסתקרן מהפרסומים, החליט פרופ' קרמר "להיפתח לרעיון," כדבריו, ולשם כך שלח חולים לחדרי מלח לניסיון: "בדקתי אותם לפני ואחרי 'השהות המרפאת' שלהם בחדרי המלח, ולא מצאתי כל השפעה על תפקוד הריאות ושיפור המחלה שלהם," הוא פוסק. ד"ר איתן יניב, מנהל המכון למחלות אף וסינוסים במרכז הרפואי בילינסון, מעריך אף הוא את יתרונות הריפוי של המלח בשאיפה ישירה":מי מלח בריכוז פיזיולוגי נחשבים בריאים. נשימה ישירה שלהם לאף, שזקוק ללחות, נחשבת מחטאת ומועילה – אבל מה בין זה לבין חדרי מלח? זוהי שטות מוחלטת, כי מלח בתנאי טמפרטורת החדר אינו מתאדה. לכן מוליכים שולל את המטופלים כשמבטיחים להם 'אוויר מלוח.' למעשה מדובר באוויר זהה לחלוטין לאוויר שבחדר רגיל." את הטענה שהאוויר בחדרים האלה לח וחם ולכן המלח מגיע למערכת הנשימה של המטופל מפריך ד"ר יניב באמצעות ההדגמה הבאה: "כשמרתיחים מים ומלח, שני היסודות האלה אינם מתערבבים. המלח שוקע בתחתית הכוס, והמים צפים. מדובר בשני אלמנטים טבעיים השומרים על זהותם ואינם מתיידדים." לדבריו, מה שמתרחש בכוס המים, כלומר העובדה שהמלח שוקע, נכון גם לגבי חדרי המלח. מלח אינו יכול להגיע באמצעות אוויר חם או באמצעות לחות למערכת הנשימה של המטופלים. את אלה שבכל זאת רוצים לנשום מי מלח שולח ד"ר יניב לשפת הים. "המלח הימי נישא באמצעות הגלים, ובשעה שהם מתנפצים אדי המלח מתפזרים בסביבה ומגיעים לשוהים בקרבת מקום. הם נחשפים לנשימת מלח. אני לא יודע איזו תועלת יש בזה, אבל זה לפחות אמין לעומת ההיגיון העקום שעליו מבוססים חדרי המלח השונים." לד"ר מאיר מי-זהב, רופא ריאות ילדים, מנהל המרפאה לאסתמה במרכז שניידר לרפואת ילדים, פונים מדי יום בבקשה שיחווה את דעתו על החדרים האלה. "אין יום שבו אמא אחת לפחות לא מבקשת ממני שאשקול לשלוח את בנה החולה למקום כזה. אבל כיוון שאין אפילו הוכחה מדעית אחת ליעילות השהות בחדרי מלח, אני נמנע מלהמליץ." גם כשמנסים לשכנע אותו שמדובר ב"טיפול טבעי," הוא נותר איתן בהימנעותו. "כל תרופה נבדקת לעומק על פני שנים ומאות ואלפי נסיינים, עד שהיא בדוקה ובטוחה ומאושרת לשימוש," הוא אומר. "נעשים עשרות מחקרים מקדימים, המעידים על יעילות ותופעות לוואי, יתרונות וחסרונות, עד שהמחוקק מאשר תרופה. ואילו כאן, בלי שאף אחד בודק אם זה מועיל או מזיק, השימוש נגיש וחופשי, בלי שום בקרה." פרופ' שמואל קיויתי, מנהל היחידה לאלרגיה, לאסתמה ולאימונולוגיה קלינית במרכז הרפואי איכילוב, נחרץ עוד יותר: "זה בולשיט," הוא פוסק. "זה אפילו לא תמים כמו שזה נשמע, כי חולים אסתמטים שנחשפים למלח עלולים עקב כך ללקות בהתקף." מעבר לסיכון, הוא אינו מוצא יתרונות כלשהם, לטווח הארוך או הקצר, לטיפול בחדרי מלח בילדים חולי אסתמה. "ידוע לרפואה שאצל 70% מהילדים חולי האסתמה המחלה מראה סימני השתפרות עם הזמן, כך שקל לקשור את ההצלחה ל'טיפול' במלח." גם פרופ' קיויתי מוטרד מהיעדר מחקרים המצביעים על יעילות הטיפול במלח":אם הטיפול אכן כל כך משפר שורה של מחלות נשימה, מדוע אף אחד אף פעם לא בדק במחקר רציני מול קבוצות ביקורת את אמינות ויעילות המלח הנשאף מבלוקים בקיר"? הוא תוהה. אז אם המלח אינו מועיל למערכת הנשימה, אולי הוא יעיל למערכת החיסונית שלנו, כפי שמבטיחים המפרסמים? "זה יפה לסיפורי אגדות, אבל רק כאלה שמיועדים לילדים קטנים מאוד," אומר פרופ' שמעון פולק, מנהל המכון לאימונולוגיה קלינית ולאלרגיה במרכז הרפואי רמב"ם ובבית הספר לרפואה של הטכניון. "אין בזה כל בסיס רפואי, כי אפילו אוויר לא נקי אינו פוגע במערכת החיסון, אז באיזה אופן בדיוק אוויר מלוח מחזק אותה? "זהו גימיק שמקורו בבורות עמוקה. סודיום כלוריד – יודע כל מדען – הוא חומר שאינו נדיף ואינו 'מנקה' אלא אסלות של בתי שימוש. אפילו אם אני מתאמץ לסגל את ההיגיון, הרי שהאפקט של הימצאות בחדר לח עם ריכוז מלח גבוה במקרה הטוב תשפיע על חולי אסתמה לא יותר משתי דקות אחרי שייצאו מאותו חדר פלא"